במידה שאדם מודד - בה מודדים לו

שנינו במסכת סוטה (ח, ע"ב): "במידה שאדם מודד - בה מודדים לו". וביארו בעלי המוסר, שאין הכוונה רק לעונש ולשכר הבאים מן השמים כתגובה למעשי האדם, אלא ליסוד עמוק יותר בהנהגת העולם.

האדם בונה סביבו, במעשיו ובמידותיו, את המציאות שבה הוא עתיד לחיות. המרחיב עין לזולתו - עולם של רחבות נפתח לפניו. המצמצם ומקמץ - עולמו מצטמצם עמו.

אמר רבי שמעון בר יוחאי: "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו - לא ברא דבר אחד לבטלה". גם מידת הדין המדויקת הזו - "במידה שאדם מודד" - לא ניתנה לאדם כאיום, אלא ככלי. ככלי לעורר את האדם לבחור בטוב, מתוך ידיעה שהבחירה הזו אינה נשארת אצלו בלבד, אלא יוצרת מציאות.

וזהו שאמרו חז"ל: "הבא ליטהר - מסייעין אותו". פתיחת הלב במידה הטובה, פותחת דלת של סיוע משמים. וכפי שכתב הרמח"ל בדעת תבונות - העולם הזה עולם של השתלשלות, שבו כל פעולה קטנה מהדהדת הלאה.