אורו של יוסף הצדיק

מבואר בספרים הקדושים, שיוסף הצדיק זכה לשם "צדיק" משום שעמד בניסיון הגדול ולא נכשל. אך יש להתבונן מה הקנה לו את הכוח לעמוד באותה שעה קשה.

מבאר הבעל שם טוב, שכוחו של יוסף בא מזכרון דמות דיוקנו של אביו - כפי שמופיע בדברי חז"ל. אך העומק שבדבר, שהזכרון הזה לא היה זכרון של פחד או איום, אלא זכרון של אהבה וקשר. יוסף ראה לנגד עיניו לא מבט מוכיח, אלא מבט אוהב - וזה הוא שהעמיד אותו.

וזהו יסוד גדול בעבודת האדם: הדרך לעמוד בניסיון אינה רק על ידי יראה, אלא בעיקר על ידי זכרון האהבה - הקשר העמוק שיש לאדם עם בוראו, עם הוריו, עם מורי דרכו. מי שזוכר מאין הוא בא ולאן הוא הולך - קל לו יותר לעמוד בפרץ.